<h1>אבודרהם הלכ' ברכות</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ברכת אירוסין מברך תחילה על הכוס בורא פרי הגפן. וכתב רבינו סעדיה, שמברך גם כן בורא עצי בשמים. וכן כתב הרמב"ם ז"ל. שיש מקומות שנוהגין כן, ולא פשט זה המנהג. ואחר כך אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקדושין, ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל. על העריות, שנאמר (ויקרא כ', ז') והתקדשתם והייתם קדושים, קדש עצמך במותר לך, ולא בעריות. ואמרינן בירושלמי (יבמות פ"ב ה"ד) אמר רבי יהודה בן פזי, למה סמך הכתוב פרשת עריות לקדושים תהיו, ללמדך שכל מי שהוא פרוש מן העריות נקרא קדוש, שכן השונמית אמרה לאישה (מלכים ב ד', ט') הנה נא ידעתי כי איש אלהים וגו'. וצונו על העריות, רצה לומר, וצונו על הרחקת העריות, או צוונו לפרוש מן העריות, ודומה לו (דברים ד', כ"ג) ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלהיך. כלומר, צווך שלא לעשות. ומצאתי בתשובת שאלה להרמב"ם, שהוא גורס, והבדילנו מן העריות. ואסר לנו את הארוסות, פירש רש"י, מדרבנן והוא, שגזרו על יחוד פנויה, ואף ארוסה לא התירו, עד שתכנס לחופה ובברכה, כדאמרינן (מסכת כלה פרק א' הלכה א') כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, עד כאן. ואף על פי שאיסור זה הוא מדרבנן, צריך לברך עליו, כמו שמברכין על נר חנוכה, ומקרא מגילה, שהם מדרבנן, (שבת כ"ג ע"א). (והרא"ש) [והר"א] ברבי יצחק אב בית דין פירש, ואסר לנו הארוסות, מדכתיב חופה באוריתא, מדדרשינן (דברים כ"ב, כ"ג) כי יהיה נערה בתולה מאורשה. בתולה ולא בעולה, מאורסה ולא נשואה. ואמרינן (כתובות מ"ח ע"ב) מאי נשואה, אילימא נשואה ממש, היינו בתולה ולא בעולה. אלא נשואה שנכנסה לחופה ולא נבעלה, שמע מינה דארוסה אכתי מיחסרא מסירה לחופה, וכיון דבעינן מסירה לחופה, שמע מנה לא קניא ליה לגמרי, הילכך הויא לה כארוסת אחר לגביה, ואסירא ליה כדין אשת איש. והתיר לנו את הנשואות, כלומר, נשותינו הנשואות לנו, על ידי חופה וקדושין, פירוש, על ידי ברכת חופה, שהיא גומרת את הקידושין. ואף על פי שהחופה היא באחרונה הקדים להזכירה, לפי שבה היא ניתרת, ועליה אנו סומכין. אבל בעל העיטור והרי"ף כתבו שצריך לומר על ידי חופה בקידושין, שהעולם הוא שטעו לומר על ידי חופה וקידושין, מפני שבג"ד כפ"ת הסמוך ליהו"א לעולם רפה, ובכאן סמוכה היא וא"ו של וקידושין לה"א של חופה.
